ונחזור לנושא...
כאשר באים לטפל בבעיה של משמעת מפרידים בדרך כלל בין הילדים ה"רגילים" ובין הילדים הבעייתיים מראש, כאשר בדרך כלל מי שמופלה לרעה הם התלמידים הרגילים שכן מהם מצפים להתנהג כשורה.
בבית הספר שלי יש שני מקרים חריגים במיוחד (ואני לא מדברת על מקרים קשים) אלא על מקרים המוגדרים כחריגים, ילדים שמרשים לעצמם לזרוק כסא על המנהלת, אתם יכולים רק לתאר לעצמכם מה הם מעוללים לתלמידים אחרים....
במקרים אלו אני וחברותי לצוות ההוראה בבית הספר מרגישים חסרי אונים, אין לנו את התשובות כיצד לטפל ולהרגיע אך מצד שני אנו מחוייבות כלפי התלמידים האחרים בכיתה לדעת לנהל את העניינים, גם רשויות הרווחה חסרות אונים כי ההורים מסרבים לשתף פעולה ומאשימים את בית הספר במצב ילדיהם, אמא אחת אף הגדילה לעשות והאשימה מורה מסויימת בכל הבעיות אצלה בבית.
אני מרגישה כי הכתובת כבר מזמן על הקיר אך אין מי שיטפל, חייבת להיות דרך לטפל בילד אלים בן 8 לפני שהוא יהיה בן 16 ויעשה מעשה שאין ממנו חזרה...
אני מאוד מתוסכלת מהמצב כי אני חשבתי שניתן לשנות את העולם, אבל אני קודם רוצה לנסות לעזור לילדים שכאלה ואין לי איך...
ההורים במקום שבו אני מלמדת כל כך מתביישים שאפילו איבחונים פשוטים הם לא מוכנים לעשות לילדם וכל מורה לחינוך מיוחד יודע שללא איבחונים יש מעט מאוד שניתן לעשות וחבל!
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
4 תגובות:
יונית שלום
ילד שמעז לזרוק כסא על מנהלת הוא בעיני מקרה חריג וחמור ביותר!!
זו בהחלט בעיה כאשר הורים לא משתפים פעולה הם בעצם מעצימים את הילד והתנהגותו. האם ניסיתם לשוחח עם הילד באופן אישי כאשר רגוע ולנסות לשקף לו את התנהגותו? גם שיחה כזו עם ההורים כאשר מספרים קודם על הכוחות של הילד ומתוך זה יוצאים לקשיים שהתנהגותו גורמת לו לפעמים יכולה לעזור.
אני מסכימה שאתם מחוייבים כלפי התלמידים האחרים וביטחונם בביה"ס ולכן הילדים האלה צריכים להיות מטופלים במלוא החומרה.
מה מקום הפסיכולוג והיועצת בתמונה?
האם הם מעורבים?
ולגבי הבושה מאיבחונים זו בהחלט בעיה אך יש להתייחס לכל מקרה לגופו ולהסביר להורים אלה על המודעות שקיימת כיום וכן מה שפעמים רבות עוזר זה שהילד שלהם יכול להצליח הרבה יותר לו היו יודעים במה קשה לו, אין כמעט הורה שלא רואה שילדו לא מצליח והיה רוצה שיצליח יותר. אפשרות אחרת היא להזמין את כל ההורים להרצאה בנושא להעלאת המודעות.
אני מסכימה שקשה לעשות ללא איבחונים אך יחד עם זאת הבעייתיות גדולה יותר בחטיבה ובתיכון.
שולמית
הי יונית
הדברים שאת כותבת מתסכלים מאוד.
בעבר הייתה לי נטייה לחוס ולהכיל את הילדים הבעיתיים מתוך אמונה כי "אין ילד רע יש ילד שרע לו" אך בשנים האחורונות (בעיקר מאז שילדי נכנסו למערכת החינוך) אני מרגישה שגם לתלמידים "הנורמטיביים" יש זכויות וחשוב להגן עליהם.
מיכל
אני מסכימה עם מיכל, בהחלט כאשר הילדים הפרטיים שלנו נכנסים לתמונה, אנחנו מסתכלים אחרת על הדברים. יחד עם זאת אני עדיין חושבת שילד שמתנהג לא לפי הנורמה הוא ילד שרע לו, שזועק לעזרה וכשמרגיש שלא מקשיבים לו הוא מחמיר את התנהגותו. אין ספק שאף אחד לא רוצה שילדו הפרטי ישלם את המחיר על כך.
בברכה
שולמית
יונית גורן,
כה לחי על הבלוג! אנא כתבי לי במייל
keren.weinshall@mail.huji.ac.il
איבדתי את כל הטלפונים/מיילים,
מתגעגעת
קרן
הוסף רשומת תגובה